מאחורי הלוח – מורה בשבוע - דליה אלון 📙

דליה אלון, מורה לספרות, מלמדת בתיכון זה ארבעים שנה. היא אם לשלושה ילדים וסבתא לנכד, מאחוריה מסלול אקדמי ופדגוגי עשיר ומגוון.

את לימודיה לתואר ראשון בספרות וגיאוגרפיה, לצד תעודת הוראה, השלימה באוניברסיטת בן גוריון; תואר שני בספרות סיימה באוניברסיטת בר-אילן, ובהמשך למדה ייעוץ חינוכי במכללת בית-ברל.

בימים אלה היא מסיימת כתיבת עבודת דוקטורט בספרות, העוסקת ב"יסודות אימפרסיוניסטיים בסיפורת של חנה בת שחר".

לצד עבודתה החינוכית והמחקרית, דליה אוהבת ספרות טובה, קולנוע ותיאטרון. מקפידה בהליכות בוקר ופילאטיס ונהנית מטיולים בארץ ובעולם – ובעיקר מטיולי טבע.

תלמידים ומורים מספרים על דמות אצילית ונעימה, סבלנית ומסורה האוחזת בהון של ידע ובעומק מבט.

את כל העושר הזה דליה מביאה לכיתה, ובשיעוריה מתקיים שיח מעשיר לא רק על היצירות, אלא גם על תפיסות וערכים.

דליה מפליאה בכתיבה, ובכל הזדמנות היא מעניקה בנדיבותה דברי ברכה ודברי הגות מרשימים.

כמה שאלות לדליה:

1. מה הוביל אותך לעולם ההוראה, ובפרט להוראת הספרות?

 אל עולם ההוראה הגעתי מתוך אהבה גדולה לשיעורי הספרות בתיכון. כבר אז הבנתי שהספרות אינה תחום סגור בפני עצמו, אלא מרחב פתוח שנוגע בכל רובדי החיים: היא מתחברת לאקטואליה, לחיים אישיים, לפילוסופיה, להיסטוריה, לתנ"ך ולפסיכולוגיה והופכת כל שיעור לחוויה משמעותית. זכורה לי במיוחד המורה שלי לספרות: דמיינתי אותה יושבת בערבים עם יצירות ומאמרים, בונה שיעורים יצירתיים מתוך מחשבה עמוקה ורגישות. הקשר האנושי שיצרה ריגש לא פחות מהתכנים. היא ידעה לראות כל תלמיד ותלמידה, לגרום לכל אחד להרגיש אהוב וייחודי, בלי קשר להישגים או להתנהגות. החיוך החם והתחושה של קבלה ללא תנאי ליוו אותנו בגיל מעצב ומשמעותי. השילוב בין אהבת הספרות לקשר אנושי עמוק היה עבורי מודל לחיקוי, והוא שהוביל אותי לבחור בהוראה, ובפרט בהוראת הספרות.

2. מה את הכי אוהבת במקצוע?

 השילוב בין הקשר האנושי עם התלמידים לבין המסע לעולמות היצירה. הספרות עוסקת בהבנת האדם והחוויה האנושית במלוא מורכבותן. היא מאפשרת לנו להיכנס לעולמות נפשיים אחרים ולחוות, דרך הדמויות והעלילות, פחד, אהבה, אובדן, תשוקה, אשמה וקנאה. לעיתים היא מעניקה מילים למה שקשה לבטא במישרין, ולעיתים היא עושה זאת טוב יותר משפה ישירה או מתיאוריה פסיכולוגית.

דרך הקריאה והדיון הספרותי אנו לומדים להבין את עצמנו ואת הזולת, מפתחים חשיבה ביקורתית ומוסרית, ומתנסים בשאלות שאין להן תשובה חד-משמעית. הספרות אינה מטיפה ואינה מספקת פתרונות מוכנים; היא שואלת, מציבה דילמות מוסריות, מערערת על מוסכמות ומזמינה לחשיבה מורכבת ופתוחה. בכך היא מחנכת לרגישות, לאחריות וליכולת לשאת ספק. מעבר לכך, הספרות מרחיבה את גבולות השפה והדמיון. היא מלמדת אותנו לחשוב אחרת, להבין שאיננו הראשונים לחוות, ולגלות שיש לשבר קול, סיפור וצורה. היא מפתחת אמפתיה, פלורליזם והקשבה לקולות מושתקים, ופותחת מרחב לדמיון חברתי. לחשוב כיצד חברה יכולה להיות אחרת, צודקת ופתוחה יותר. בסופו של דבר, הספרות מחנכת להעיות בני אדם חושבים, מרגישים, שואלים וזוכרים.

3. מה בעינייך תפקידו של מורה בעידן הנוכחי?

 בעידן שבו ידע זמין בלחיצת כפתור, המורה אינו מקור הידע הבלעדי. תפקידו המרכזי הוא ללמד כיצד לחשוב: כיצד לברר מידע, להבחין בין עיקר וטפל, לשאול שאלות, לפתח חשיבה ביקורתית ולהבין מורכבות והקשרים. המורה מלמד לא רק מה לקרוא, אלא איך לפרש ולהבין את העולם.

מעבר לכך, תפקידו של המורה הוא חינוכי ערכי במובן העמוק של המילה, גם בלי להטיף. דרך השיח בכיתה, בחירת הטקסטים, האופן שבו הוא מגיב למצבים אנושיים, והעמדה שהוא נוקט, הוא מחנך לאמפטיה לכבוד לאחר, להקשבה וליכולת לשאת ששונות. בתקופה של קיטוב, אלימות מילולית ושיח מתלהם, זהו תפקיד קריטי.

בעולם שבו תלמידים רבים חווים בדידות, חרדה או בלבול זהותי, המורה אינו מטפל, אך הוא מבוגר משמעותי ומיטיב. עצם הנוכחות, הראייה האישית, האמון והצבת גבולות ברורים, יכולים להשפיע עמוקות על תחושת הערך והמסוגלות של התלמידים. במיוחד בתחומי הרח והספרות, המורה מסייע לתלמידים לגלות את קולם: מה הם חושבים, מה הם מרגישים, ומה חשוב להם. ולהבין שהחוויה האישית שלהם ראויה להישמע ולהיות מנוסחת בשפה.

הכיתה היא מעבדה לחיים חברתיים ודמוקרטיים: מרחב של דיון, מחלוקת, הקשבה, גבולות וחירות. המורה אינו מדבר על דמוקרטיה כסיסמה, אלא מדגים ומתרגל אותה כפרקטיקה יומיומית. בעידן שבו סמכות פורמלית נשחקה, כוחו של המורה נובע מאמינות, ידע, עקביות ואנושיות. מורה משמעותי אינו שולט, הוא מוביל, מעורר האשרה ומזמין לחשיבה. תפקידו של המורה בעידן הנוכחי הוא לעזור לתלמידים להפוך מבעלי מידע לבני אדם חושבים, מרגישים ובעלי אחרות תרבותית, חברתית ומוסרית.

4. האם יש לך מוטו חינוכי או עקרון שמנחה אותך?

 המוטו שמולווה אותי לאורך שנים נשען על תפיסת החינוך כמרחב אנושי קודם כול. דבריו של מרטין בובר: "החינוך האמיתי הוא מפגש" מבטאים בעיני את ליבת העשייה החינוכית: מפגש בין בני אדם, בין עולמות פנימיים, בין קולות שונים. לצד זה, אני מזדהה עם תפיסתה של תלמה בר-אב, הרואה בחינוך דמוקרטי הגשמה יומיומית של ערכי שיתוף, אחריות ותמיכה, ושל חירות אנושית הנבנית בתוך חברה מעודדת, אנושית ובעלת מחויבות ערכית. עבורי, הכיתה היא מרחב שבו ערכים אלה אינם סיסמה, אלא דרך חיים.

5. ציטוט שנותן לך השראה?

 "וסוף אין לדרך הזו העולה, סופי הדרכים המה רק געגוע" (נתן אלתרמן).

המשפט מבטא תפיסה קיומית שלפיה, תהליך החיים, הלמידה והחיפוש חשובים מן היעד. אין נקודת סיום מוחלטת, אלא תנועה מתמדת של שאיפה, כמיהה וגעגוע. הגעגוע אינו חיסרון, אלא כוח מניע, המחזיק את האדם בתנועה, בפתיחות, ברצון להבין ולהעמיק. בעיניי, זהו גם תיאור מדויק של חינוך ושל הוראה, מסע שאין לו סוף, שבו הערך מצוי בשאלות, בתהליך, ובמפגש האנושי שנוצר לאורך הדרך.

6. "מה התלמידים שלך אולי לא יודעים עליך?

 שאני מומחית לשירי ארץ ישראל. אני מכירה בעל-פה כמעט את כל מילות השירים שנכתבו עד שנות השמונים, את סיפוריהם, הקשרים התרבותיים והאישיים שמאחוריהם. עבורי, השירים הם ארכיון רגשי ותרבותי. דרך נוספת להבין חברה, תקופה ואדם.

7. טיפ ממך למורים אחרים?

 להיות מנהיג דמוקרטי: מורה שאינו נלחם בתלמידיו אך גם אינו נכנע להם. מורה שממלא את תפקידו מתוך עידוד מתמיד, הדגשת החיוב ובהענקת כבוד הדדי. חשוב שהתלמידים יגיעו לבית הספר בהרגשה שהם זוכים לתמיכה, שיש מי שמאמין בהם, ושזהו מקום שבו אפשר ללמוד יחד. להצליח וגם להיכשל, לחוש רגשות, לבטא אותם, לשמוח יחד ולהתמודד עם קשיים.

תודה לדליה על השקעה, מסירות ואמונה עמוקה בכוחה של למידה. חברת צוות כמוך היא סיבה לגאווה.

צילום: יגאל לינקובסקי